“ממש חבל שאת מלמדת כל כך משעמם…”

בשמלה אדומה ושתי צמות,

ילדה קטנה, יחידה ותמה,

הביטה במומחית מטעם משרד החינוך

שהוזעקה לבית הספר כדי לעזור לה ברכישת הקריאה,

ואמרה –

 

“ממש חבל שאת מלמדת ילדים לקרוא כל כך משעמם,

אם את רוצה, אני יכולה להראות לך

איך מלמדים ילדים לקרוא

ככה שזה יהיה להם ממש כיף…”

 

ומומחית הקריאה ההמומה,

שרצתה להבין על מה היא מדברת,

יצרה קשר עם המדריכה המקסימה שלי

איתה הילדונת כבר יצאה להרפתקת הקריאה,

ושאלה אותה 2 שאלות.

 

השאלה הראשונה היתה –

על מה הילדה הזו מדברת,

מה זו השיטה הזו ש”ממש כיף לילדים ללמוד בה”,

 

והשאלה השניה היתה –

איך למען השם זה יכול להיות

שהדיווח מבית הספר היה שהמצב בקריאה גרוע ביותר,

אבל היא משום מה מצאה ילדה,

שנמצאת כפסע מרמת הכיתה.

הושט היד וגע בם.

וכל הרי הגעש וכל הסערות

וכל הנמרים וכל האריות,

צחקו בקול גדול כי הם מצאו תשובה,

צחקו בקול גדול

כי הם מצאו

תשובה.